יום 1 – הגעה להודו, ניו דלהי

דגל הודו

שוק, הלם, סתירה מצלצלת , בלבול, מועקה, ריגוש, סקרנות, עייפות, עצבים ומיאוס. כך הייתי מתאר את השעה הראשונה שלי בהודו-ניו דלהי. לא משנה כמה כתבות קראתי, כמה סיפורים שמעתי או כמה סרטונים ראיתי על הודו באינטרנט, לא יכולתי להכין את עצמי לתחושה הזאת. או יותר נכון לתחושות שמרגישים שהולכים ברחוב או סמטה. הגוף מתמלא באינפורמציה מכל החושים, צפצופי כלי רכב מהדהדים ללא הפסק בפס הקול של דלהי. ריחות צואה, שתן, לכלוך, בוץ, דוכני אוכל(שלא ממש מעוררים תאבון) ועשן באים והולכים לסירוגין ולפעמים באים גם יחד. חום, לחות ואבק עוטפים אותך בג’יפה שאין שני לה, והמולה בלתי פוסקת של אנשים, ריקשות, אופניים, רכבים וחיות שלא נותנות מנוח לעיניים. ולקינוח, כל כמה מטרים נדבק אליך איזה הודי חביב שמנהל אתך שיחה “תמימה” ומנסה לגרום לך ללכת לחנות כלשהי או מלון (כדי שיקבל תמלוגים כמובן..). בהליכה מקצה אחד לקצה השני של הרחוב עצרו אותי לפחות 5 אנשים, וכל פעם שהולכים ברחוב זה חוזר חלילה.. מאוד מעייף להתייחס אליהם יפה ולסרב בנימוס אבל מהר מאוד זה הופך פשוט הופך להתעלמות. כנראה שגם אי אפשר להכין את עצמך לדבר שאולי הכי חשוב- להבין את ההודי.

החוויה של הודו מתחילה כבר במטוס. טסתי בקונקשן דרך מינכן. במטוס היו הודים רבים, חלקם לובשים טרבושים ונשים לבושות סארי. דיילת הודית מדברת עם מבטא שקשה לי קצת להבין רומזת לי על אתגר נוסף שעלי להתמודד איתו. המבטא ההודי כמובן. בשדה התעופה החלפתי כסף שיהיה לי לשלם למונית, הבאתי לחלפן 77$ והוא הקליד רק 37$ וכך הפסדתי 40$ בשניה הראשונה בדלהי. ששמתי לב לטעות כבר היה מאוחר מידי.. יצאתי מהשדה ונכנסתי למונית שלקחה אותי לרחוב שכול התרמילאים מתאכסנים בו – מיין באזאר. בדרך הנהג מילא דלק, עשה סיבובים ויצא במונה 600 רופי. נסיעה שאמורה לעלות 200 רופי. איזה כיף. אני יוצא מהמונית ומנווט למקום הלא נכון. למלון שאני רציתי ללכת קוראים יס פליז הוטל והגעתי ל יס פליז קוטג. החדר היחידי שהיה להם עלה 950 רופי כאשר אני תכננתי להוציא 400-600 רופי. יצאתי משם חזרה לכאוס והתחלתי ללכת מחפש את המלון בסמטאות ללא הצלחה. כל הודי שאני מבקש את עזרתו מכוון אותי לכיוון אחר ואין לי מושג איפה אני. גם לא ראיתי תייר באופק. בסוף בחור נפאלי לקח אותי עד למקום. במלון הראו לי מספר חדרים ובסוף לקחתי חדר צנוע ב450 רופי.

icon-car.pngKML-LogoFullscreen-LogoQR-code-logoGeoJSON-LogoGeoRSS-LogoWikitude-Logo
מיין באזאר

loading map - please wait...

מיין באזאר 28.641043, 77.212708

התיישבתי על המיטה וממש לא התחשק לי לצאת לבלאגן שוב והחלטתי שהכי טוב יהיה להשלים קצת שעות שינה. ישנתי איזה שעתיים והחזרתי לעצמי קצת כוחות ובטחון. החלטתי להיות ממוקד מטרה ולצאת מהשוק. חשבתי שארגיש יותר בשליטה אם תהיה לי מפה. ירדתי לרחוב ומצאתי דוכן קטן שמכר לי מפה של דלהי ב25 רופי. ביקשתי שיסמן את המיקום שלנו והוא צייר נקודה על המפה. הנקודה הזאת לא ממש תאמה את השטח אז חזרתי למלון ושם הם הסבירו לי שהסמטאות קטנות מידי כדי שיופיעו במפה… אז, הבנתי שאין ברירה, ביקשתי שיסבירו לי איך להגיע למיין באזר ושיננתי פניות וחנויות שאזכור איך לחזור למלון(בדיעבד זה היה ממש פשוט). ימינה ביציאה מהמלון, שמאלה בחנות הצ’אי לעבור את ההומלסים שבצד שמאל, אחרי דוכן האוכל המטוגן ,עגלת מוכר התירסים והסנדלר מגיעים למיין באזר. חזרה לסמטה איפה שהשיפוצים. הסתובבתי ברחוב הראשי והחנויות לא ממש משכו אותי, רובם היו בגדים, נעלים, בדים, מסעדות, משקפי שמש, סוכני נסיעות, חלפני כספים ומוכרי כרטיסי סים. שחיפשתי מקום להמיר קצת כסף, נתקלתי בשלט גדול בעברית “צ’רלי המלך יסדר לכם מה שאתם צריכים” ושפע של מכתבי הוכרה בעברית על הקיר, אמרתי לעצמי שפה אי אפשר לטעות. בקיצור, קדחת. המיר לי בשער אפילו יותר גרוע יותר משדה התעופה. המטרה הבאה שלי הייתה לקנות כרטיס סים מקומי. כך יהיה לי מספר מקומי שלא מחוייב בשיחות נכנסות והכי חשוב ניתן לרכוש חבילת גלישה. כבר בשדה התעופה בדלהי ניסיתי לקנות כרטיס כזה אבל הם ביקשו כתובת של מקום מגורים בהודו ומכיוון שלא ידעתי עדיין באיזה מלון אני בסוף אשן, ויתרתי. לאורך הרחוב יש המון קיוסקים שמוכרים כרטיסי סים, נכנסתי לכמה ועשיתי סקר שוק. כולם ללא יוצא מן הכלל נתנו לי מחירים יותר גבוהים ממה שקראתי באינטרנט וחבילות שאני לא מעוניין בהם. אובד עצות הלכתי לאינטרנט קפה וחיפשתי בגוגל מידע שימושי. לפתע נזכרתי שבית חב”ד נמצא כאן בסביבה ובטח הם יוכלו לעזור לי. איתרתי את המיקום ויצאתי לכיוון. בכניסה לבית חב”ד יש “סלקטור”, חיילשוטר עם נשק שבודק פספורט, הוא רואה שאני ישראלי, מחייך ונותן לי להיכנס. אני עולה במדרגות ונכנס לחדר מוארך שבו שולחן ומספר כורסאות, שתי בחורות קראו ספר במזגן ורבי שעשה שיעור תורה לישראלי נוסף. אני מפריע ומבקש את עזרתו. ראשית כמובן, הוא מברר עם הנחתי כבר תפילין היום, ישר הרגעתי אותו ש”הנחתי” כבר בבוקר והוא נותן לי את המידע שהייתי זקוק

לו, מחירים וכתובת. אני חוזר למיין באזאר פונה שמאלה רואה סימטה מימין עם של שלט Vodafone גדול באדום, אני נכנס ומסכם את המחיר והחבילה עם המוכר.  הוא צילם את הפספורט שלי, מילא טפסים  והופה! היה לי מספר הודי וחבילת גלישה של 2 ג’יגה בייט ו 80 רופי שיחות. בעלות של 600 רופי.

מאושר, אני ממשיך למשימה הבאה והיא מציאת ספר מפות כבישים של כל הודו, שתהיה מספיק מפורטת שאתמצא בכבישי הודו ושתהווה עזר ניווט משלים או גיבוי לתוכנת הניווט שיש לי בסמרטפון. אני מגיע לאחד החנויות והמוכר מראה לי ספר מפות, אני מתישב ומעיין בו ומבין שגם זה לא מספיק מפורט, המוכר מבין שאני צריך משהו רציני יותר ומפנה אותי לחנות אחרת .לפתע, גשם זלעפות!האנשים תופסים מחסה תחת גגות החנויות והמים זורמים ויוצרים שלוליות בוץ וטינופת , אך הגשם גם מנקה קצת את האוויר וגורם ללכלוך קצת לזרום הלאה.. אני יושב בחנות הצפופה מלאה ספרים בעברית, אנגלית ושאר שפות ומתבונן ברחוב הזר. ברקע מתנגנת נעימה הודית של זמרת עם קול זך וענוג ותופי טבלה מלווים את שירתה. הגשם פוסק ובכך גם נפסק הרגע הנעים הזה ואני ממשיך לחנות הבאה. בינגו!

בדיוק הספר שחיפשתי. 390 רופי והוא שלי. עם מספר מקומי, אינטרנט בטלפון וספר מפות כבישים מפורט ומסודר, יצאתי מאושר לתחנה האחרונה להיום, ארוחת ערב. נכנסתי למסעדה ממול והזמנתי מנה הודית קלאסית –טאלי. טאלי + בקבוק מים + צ’אי=120 רופי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *