יום 11-13 רישיקש – מפלים, מקדשים, נהר הגנגס ושלווה.

DSC_0104

רישיקש נמצאת בצפון הודו, במדינת אוטראקהאנד. העיר קדושה להינדואיזם ומהווה מוקד עליה לרגל. עיקר התיירות מתרכזת צפונית לעיר באזור שני הגשרים, לקסמן ג’ולה וראם ג’ולה.( ג’ולה בהינדי זה גשר) שם מרוכזים המסעדות, הגסטהאוסים והמקדשים. העיר מהווה גם כבירת היוגה והמדיטציה העולמית, כבר שנים אנשים מגיעים לרישיקש מכל העולם על מנת ללמוד יוגה ומדיטציה ואכן בכל פינה יש מקומות  לימוד המעבירים שיעורים וקורסים . ניתן ללמוד והתנסות במגוון הסגנונות ובהיצע גבוה של מורים.

אני יושב לארוחת בוקר במסעדה, הכל ירוק מסביב, הרים גבוהים ועננים מכסים את פסגותיהם. באבא יושב בכניסה ומנגן בחליל לנחש קוברה.

אני שם לב שאני שומע עברית מרוב השולחנות, כנראה השמועה על המקום עוברת מהר בין ישראלים. הפעם החלטתי לטייל קצת עם ישראלים, ניגשתי לשולחן שנראה לי הכי סימפטי ואחרי שיחה קצרה החלטנו ללכת יחד לאשרם של הביטלס (שם הביטלס כתבו את האלבום הלבן) ולאזור של הגשר ראם ג’ולה. האשרם של הביטלס היה נטוש, הג’ונגל השתלט על המבנים ורק בעל המקום נשאר כדי לגבות דמי כניסה מתיירים. התהלכנו בשבילים המתפתלים בין מבנים מוזרים דמוי כיפה ומקדשים מכוסי טחב. מנסים לדמיין את המקום בשיאו, את הביטלס עושים מדיטציה בחדרים המיוחדים וכותבים שירים.

כשסיימנו המשכנו הלאה לטקס הפוג’ה ליד הפסל של שיווה ומגדל השעון. הגענו מוקדם כדי לתפוס מקום, בשעה 18:00 פתחו את השער והמוני הודים נהרו אל  עמדת הפקדת הנעליים (מקום קדוש) ואל המדרגות שהובילו לשפת הנהר. באמצע ישבה להקה של אנשי דת לבושים בכתום והם החלו מנגנים שירים דתיים. הם ניגנו על הרמוניום, טבלה ,מצלתיים קטנטנות ושרו. עוד ועוד אנשים מצטרפים ומצטופפים יחד. הטקס אורך כשעה ובמהלך השירה אנשים מתפללים, רוחצים בנהר, משפריצים על עצמם מעט מים קדושים מהגנגס ולקראת הסוף מדליקים אש בלפידים דמויי נחש ומזיזים  אותו בתנועות סיבוביות באוויר. הזזת הלפיד באוויר היא כמו ברכה ולכן, כולם מנסים להגיע ללפידים העוברים בין האנשים. זה השלב שאנחנו חותכים לקחת את הנעליים שלנו. חוזרים למלון ואני מנסה להחזיר לעצמי משקל שאיבדתי בדרך על ידי חזירות קולינרית.

One comment

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *