יום 12-20 רישיקש (חלק ב ) – מפלים, מקדשים, נהר הגנגס ושלווה.

DSC_00671

יום 12 – נעלי הטרקים שלי נהרסו..  הייתי רוכב איתם על האופנוע והרגלית הקטנה והחדה הכניע את הסוליה שלי. בכל פעם שהעליתי את האופנוע על הרגלית המשקל הכבד של האופנוע והתיק נקבו חור לתוך הנעל דרך הסוליה. אז קפצתי לחנות טיולים לחפש מציאה ומצאתי רק מפח נפש. נעל מחברה לא מוכרת ובמחיר של נעל טרקים בארץ. “טוב נו.. נקנה כבר בנפאל” אני חושב לעצמי. אני בודק מקום ללימוד יוגה שקיבלתי המלצה עליו ובסוף החלטתי לנסות באולם היוגה שליד הגסטהאוס שלי. השיעור היה טוב, יותר הרגיש לי כמו שיעור מתיחות וגמישות אבל זה בדיוק מה שהזדקקתי לו. בערב ישבנו כמה ישראלים במסעדה ואחד סיפר שהוא שמע שיש פארק מים באזור ויהיה ממש מצחיק  אם נלך,  למרות שהיו לי ספקות כמה כיף כבר יכול להיות שם החלטתי להצטרף וקבענו להיפגש בבוקר.

יום 13 – כמובן שאף אחד לא הגיע.. אי אפשר לסמוך על מה שחבורת סטלנים אומרת ב 12:00 בלילה.. חיכיתי קצת ובסוף יצאתי למקדש הגדול בלקסמן גו’לה

בכניסה לכל מקדש מפקידים את הנעליים ונכנסים פנימה. המקדש בנוי כמו עוגת חתונות ובכל קומה יש מספר חדרים קטנים שצמודים אחד לשני, בכל חדר פסל או מספר פסלים מעוטרים בבדים צבעוניים ואנשים משתטחים בפניהם ומביאים להם מנחות. בחלק מהחדרים יושבים אנשי דת שמברכים את המתפללים תמורת תרומה למקדש ומנחה לאלים. מעל כל חדר ולאורך המסדרונות יש פעמונים, הרבה פעמונים וכל אחד שעובר ליד פעמון מצלצל בו, כנראה כדי לקדם את התפילות שלהם או למזל טוב. לכן כל הזמן נשמעים פעמונים מ-360 מעלות.

. אחרי המקדש המשכתי למפל הקטן. ברישיקש יש שני מפלים. אחד נמצא בגדה הצפון מזרחית  (הקטן) והשני ממול (למעשה בגדה ממול ישנו שביל ארוך שבמעלה יש מספר מפלים ובריכות). כדי להגיע לשביל שעולה למפל צריך תחילה ללכת בכביש  כ-3.5 קילומטר, מצד אחד של הכביש הנהר והמצד השני ג’ונגל, תוך כדי ההליכה פוגשים להקות קופים ופרות כמובן.. כאשר מגיעים לצריפים ומיני חנויות שמוכרים צ’אי ומזון מהיר יודעים שזה המקום שמתחיל( או נגמר) השביל למפל. אחרי 5 מטר מתחילת השביל כבר הרגשתי שאני עמוק בג’ונגל. צמחיה גבוה ולחה, קופים מקפצים בצמרות העצים, אני חוצה נחל ונזהר מהבוץ. המפל אכן קטן אבל עוצמתי. בבריכה של המפל מספר מקומיים מצטלמים ומצטננים מהחום. אחרי מספר צילומים והרטבה של הראש אני חוזר חזרה.

גשם מפתיע אותי ואני תופס מכסה תחת צריף מעושן, בחורה מדליקה אש בתנור מחימר ומכינה לי צ’אי וסוג של מאכל מטוגן עשוי תפוחי אדמה וצ’ילי. מאוד חריף.  אני ממשיך חזרה לגסטהאוס בגשם ובחדר מגלה שהתיק “נגד גשם” כנראה לא יועד לגשם של הודו וכל המצלמות והעדשות שלי היו רטובות ולחות חדרה לתוך העדשות. כלומר עד שאמצע דרך לסדר את זה אין לי מצלמה. לילה טוב.

יום 14 – בודק את העדשות והן עדיין עם לחות בתוכן. אוכל ארוחת בוקר עם שתי השכנות הספרדיות שלי ובאמצע היום ג’ואנה ואליסיה שפגשתי באגרה הגיעו מדרמסלה ומתאכסנות בגסטהאוס צמוד. אנחנו יושבים במרפסת שצופה לוואדי ולנחל ומגרשים קופים שמנסים לגנוב לנו דברים מהשולחן, אנחנו קובעים לצאת מחר למפל הגדול. זה שעוד לא הייתי בו.

ייום 15- יוגה ב8:30 ומיד אחרי זה ארוחת בוקר הקבועה שלי, שתי ביצים, טוסטים עם ריבה וחמאה, סלט, תה ומיץ טבעי. מזג האוויר גשום כל הזמן ואי אפשר לדעת מתי הגשם יפסיק אז החלטנו לצאת בכל מקרה למפל. אני מרכיב את שתי הבנות על האופנוע כמו הודי מצוי ואחרי 3 קילומטר אנחנו מזהים את תחילת המסלול. המסלול התגלה כאחד המסלולים היפים ביותר שהתהלכתי בהם, הליכה בתוך יער גשם, ג’ונגל עם  קופי פרא, מפלי ענק על מצוקים מרוחקים ועננות נמוכה שבאה והולכת. בשביל פוגשים מספר מפלים קטנים עם בריכות שאפשר לטבול בהם והמים נעימים.

במעלה השביל שמענו רעשים של פטיש, דרך הערפל הבחנו בבית בודד מוקף טרסות אורז ובפלו קשור בקדמת הבית. החלטנו לרדת לבית. שהגענו קיבלו את פנינו שני בפלו קשורים, שני ילדים חמודים וכמה גברים היו באמצע בניית חדר נוסף לבית. הילדים הכינו לנו תה, שזה אומר שהם הדליקו מדורה כדי להרתיח מים. ובינתיים הלכנו לראות איך הגברים שוברים סלעים כלומר את צלע ההר כדי לפנות מקום לחדר הנוסף וזה רק בעזרת פטיש ואזמל. שתינו את התה בחדר מעופש וחשוך שהיה בו רק מיטה קשה ופוסטרים של אלים הינדים.

בערב אכלנו במסעדה מדהימה על שפת הגנגס צופים בערפילים המרחפים מעל הנהר.

יום 16 – הלכנו לשוק של רישקש, בערך 10 דקות על האופנוע. החניתי את האופנוע בצד הדרך ומיד צריפים על שפת הנהר משכו את תשומת ליבינו. ירדנו לראות. מצאנו ערימת פחונים וקרשים שמהווים בתים לכמה משפחות. הם רוחצים את עצמם ואת בגדיהם בנהר וחיות משק מסתובבות חופשי. אנחנו מתהלכים בין התרנגולות, חזירים וביוב שזורם בין הבתים הרעועים ואנשים מברכים אותנו לשלום. פתאום כמה ילדות במדי בית ספר חזרו הביתה ואחת הזמינה אותנו לביתה. אני הייתי צריך להתכופף כל הזמן, אני משאר שהגובה של הבית היה מטר שבעים. כוך קטן עם תנור מבוץ מהווה מטבח. ויריעות ניילון מנסות לעצור את הגשם מלטפטף פנימה,

נפרדנו לשלום והמשכנו לשוק, מהלכים בין החנויות ושותים מיץ קני סוכר וג’ינג’ר. בסוף הרחוב מגיעים לגדת הגנגס, הלכנו לאורך הטיילת וראינו ילדים משתעשעים במים, סגפנים וקבצנים נחים בצל. בדרך חזרה האופנוע לא התניע, אני מנסה 5 דקות וכשהתמלאתי זיעה הפסקתי, נזכרתי במה שהמכונאי עשה שנתקעתי בגשם בחזרה מאגרה, ניתקתי את כבל ההצתה וחיברתי ישירות לפלאג בלי המחבר. ווואלה! האופנוע מניע! נסעתי כמה דקות לחנות חלפים והחלפתי את המחבר הפגום.

יום 17-אוטובוס מקומי של שעה והגענו להארידוואר. הארידוואר נחשבת אף יותר קדושה מרישיקש. קנינו כרטיס משולב הכולל עליה בשני רכבלים לשני מקדשים שונים ותחבורה בינהם. אני עומד יחף (חייבים להוריד נעליים בכניסה למקדשים) בתור צפוף בכניסה למקדש. ריח זיעה וקטורת מלווים לאורך כל השהות במקדש. אנשים נושאים מנחות עשויות אורז תפוח ופרחים ואחד אחרי השני מביאים אותם לפסל קטן בתוך חדר קטן בפסגת המקדש. לאחר מכן הנשים מדביקות את התיקה (הנקודה האדומה על ראשם) על הקירות של החדר. כך נוצר חדר עמוס פרחים אורז תפוח ונקודות אדומות. בתוך המקדש מפוזרים פסלים קטנים שאנשי דת יושבים לצידם ומברכים את המתפללים תמורת תרומה למקדש. קיבלתי תיקה על המצח וצמיד אדום על היד.

הנוף מהמקדשים מרהיב ואחרי ביקור בשני המקדשים המשכנו לעבר הגהט (מדרגות המובילות לנהר) של הארידוואר לחזות בטקס הפוג’ה. הטקס היה שונה מאוד מהטקס ברישיקש. הגענו ב18:00 וחיכינו בגשם עד 19:00 שהטקס יתחיל. הגהט התחילה להתמלאות אנשים. ומוזיקה שהתנגנה ברקע הגבירה את הקצב. אנשים אוחזים סירות קטנות מעלים ירוקים שבתוכם יש עלי כותרת ונר. הם יורדים במדרגות עד למים ושם כוהן יברך אותם, בגמר הברכה הסירה נשלחת על המים והברכה נשלחת לאלים. חלק מהאנשים טובלים עצמם בנהר לטהרה וחלק מביאים בקבוקים לקחת מים קדושים חזרה הביתה. לקראת סוף הטקס  מדליקים לפידים גדולים והלפידים עוברים בין האנשים. הנחישות של האנשים לגעת בלפיד גובלת בטירוף (לעין המערבית)  והקהל נהיה יותר ויותר דחוס. כל אחד רוצה לגעת בלפיד כדי לקבל ברכה. לאורך כל הטקס ילדים עם מקל ארוך שבסופו מיכל מתכת, שוחים בנהר ומנסים לדוג מטבעות. בדרך חזרה אכלנו טאלי במסעדה מקומית, כמאט בכיתי מרוב חריף.

יום 18- 20-19  הלכנו לאורך הנהר ליד ראם ג’ולה ולפתע ראינו אנשים סוחבים אלונקה מבמבוק עם גופה עטופה בד צבעוני ופרחים, פניה חשופות.  מאחוריה מסתרך שורה של אנשים הצועקים מנטרה בהינדי שוב ושוב. עקבנו אחריהם לגדת הנהר. קבוצה אחת של אנשים החינה ערימה גדולה של עצים וקבוצה שניה לקחה את הגופה לנהר וטבלו את הגופה במים הקדושים, לאחר מכן מרחו את הגופה בבצק והניחו אותה על העצים, ואז כיסו גם את הגופה בעצים והדליקו הכול. איש דת היה נוכח במקום אבל חוץ מלראות שהכול מתנהל כשורה הוא לא דיבר או התפלל. ההינדים מאמינים שמי שנשרף בנהר הגנגס משתחרר ממעגל הלידה מחדש ולכן הנהר כל כך קדוש וחשוב.



2 comments

  • I think this is one of the most significant info for me.

    And i’m glad reading your article. But wanna remark
    on some general things, The web site style is ideal, the articles is really excellent :
    D. Good job, cheers

  • שלום גידי,
    אני מתכננת טיול להודו, לא כמו שלך. ואני ממש מודה שהגעתי לאתר העשיר שלך. הטקסט כתוב בצורה מוחשית מושכת, והתמונות… הו התמונות..
    תודה !

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *