יום 4 – קניית אופנוע אנפילד בקארול באג

הורד

8:30 בבוקר אני במסעדה אוכל ארוחת בוקר, מתרגש מהעובדה שהיום אני הולך לקנות את האופנוע שאיתו ארכב חודש וחצי ברחבי הודו כשלפתע, ארוחת הערב של אתמול קוראת לי מהבטן. אני שואל איפה השירותים והמלצר מצביע לי למעלה. אני עולה 3 קומות שנמצאות בעיצומן של שיפוצים ומגיע לשירותי הפועלים, אני מסתכל סביב וכמובן שאין נייר טואלט!! “שיט! מה עושים?!”, אין נייר טואלט בשום שירותים, הם פשוט לא משתמשים בזה, במקום זה יש להם דלי מלא במים וכלי קטן נוסף בתוכו, בכלי הזה ממלאים מים ומנקים.. אני מבין שאין ברירה. היום אני עובר את מבחן החניכה שלי להודו. מאז אני מסתובב תמיד עם נייר טואלט בתיק או בכיס.
יצאתי ל”קרול באג”, שכונה בדלהי שיש בה שוק אופנועים חדשים ומשומשים.

 

icon-car.pngKML-LogoFullscreen-LogoQR-code-logoGeoJSON-LogoGeoRSS-LogoWikitude-Logo
קארול באג שוק אופנועים

loading map - please wait...

קארול באג שוק אופנועים 28.651893, 77.185900

 

 

 

באתי עם כתובת מדויקת של מוסך מומלץ. כשהגעתי, להפתעתי גיליתי שהוא סגור. על השלט של המוסך היה טלפון, צלצלתי אליו ואמרתי לו שאני מחוץ לחנות שלו, הוא שאל מה אני צריך, אז עניתי שאני רוצה לקנות בולט אנפילד 350. “סורי סר.. נו מוטובייק פור סייל”.. “מה עכשיו?!” אני חושב לעצמי. הסתכלתי סביב וראיתי עשרות אופנועים למכירה, סמטאות ורחובות מפוצצים באופנועים המוצגים לראווה. רק לבחור.. אז החלטתי לרתום את כל הידע על אופנועים שקראתי לפני הטיסה ולחפש מבין ערימות האופנועים, עסקה שווה. ידעתי שצריך לבדוק באופנוע: מראה כללי (סימנים לתאונה), נזילות שמן, חישוקים ישרים, רעש מנוע חלק ללא נקישות, צמיגים יבשים או גמורים, מנורות וברקסים. כמובן שכול ההמלצות אמרו לאחר הקניה לקחת את האופנוע למוסך אחר, לפרק אותו לגורמים ולהחליף כל מה שלא נראה טוב.. כל העסק אמור לעלות בין 400 ל 800 דולר.
התחלתי לעשות סיבוב בין כל המוסכים ולראות מה הם מציעים ובכמה. חלק הציעו לי אופנועים בני 5 שנים ב80 אלף רופי, חלק הראו לי אופנועים בני 14 ב60 אלף וחלק הראו לי אופנועים בני 9 ב45 אלף רופי.. לא מצאתי שום חוקיות או הגיון בתמחור של האופנועים, כנראה החוק של “תן מחיר גבוה לתייר האירופאי ונסה להיפטר מהסחורה הכי גרועה שלך”. בסוף הלכתי לפי תחושת הבטן ומצאתי אופנוע שנת 2006 ב 45 אלף רופי (800$),

 

 

כולל הוספת מנשא לתיק וטיפול והחלפה של כל מיני תקלות שמצאתי. החלטתי לסגור את העסקה וכשבאתי לשלם גיליתי שיש לי בארנק רק 500$ ואני צריך לחזור למלון להביא את השאר. בעל המוסך כנראה פחד שאברח ויחד איתי יברח לו 800$ אז הוא אמר לאחד העובדים להקפיץ אותי למלון על האופנוע שלו כדאי שאביא את הכסף. מצאתי את עצמי מורכב על אופנוע שנהג הודי דוהר בו בין המכוניות והריקשות של דלהי. הלב שלי החסיר כמה פעימות בנסיעה הזאת. בדרך ניסיתי לאכל שאני הבא בתור לנסוע כך בתוך התנועה הכאוטית של דלהי, נוסע בצד שמאל ומפלס את דרכי בין אשפוז לבין סתם פציעה משביתה.
ביליתי יום שלם במוסך, לומד מה המכונאי עושה, לומד את האופנוע ומנסה לבדוק אם יש דברים לסדר. הוספתי מראות ושני צופרים חזקים ב500 רופי (צופר זה החלק הכי חשוב באופנוע של הודו). בסוף היום לאחר שקניתי קסדה (הכי טובה שמצאתי הייתה ב900 רופי) מילאתי טפסים (כולל טביעות אצבעות( ורכשתי ביטוח (1000 רופי), קיבלתי את המפתחות ואיחלו לי בהצלחה. הרגע שבו שמתי את הקסדה, עליתי על האופנוע, הסתכלתי קדימה לרחוב הסואן והתחלתי לתת גז, היה שקול לפעם ראשונה שעשיתי סנפלינג והסתכלתי למטה וירדתי בברכיים רועדות והלב שלי תכף יצא מהחזה. באופן פלא הצלחתי להגיע למלון בשלום ואפילו בדרך למלא דלק. הקניה סימנה עבורי אבן דרך במסע וזה שימח אותי מאוד.

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *