יום 46- כפר הילדים הטיבטים TCV
אתר האינטרנט של הפנימייה – http://www.tcv.org.in/
loading map - please wait...
כפר הילדים הטיבטי – TCV
הינו פנימייה לילדים טיבטים יתומים שהוברחו מטיבט וגם כאלו שנולדו בהודו. ישנם סניפים מלדאק בצפון הודו ועד בילקופ בדרום עם יותר מ- 16,726 ילדים. הילדים לומדים טיבטית כשפה ראשונה ואנגלית כשנייה. הם לומדים בודהיזם, גננות ומקצועות מעשיים, ואחרי התיכון לומדים באוניברסיטאות ומכללות. רבים מהילדים חוזרים חזרה אחרי הלימודים לעבוד ולעזור בסניפים הרבים של הפנימייה
בבוקר פגשתי את עינת והדר, זוג ישראליות שגם תכננו לצאת לפנימייה הטיבטית וב12:00 כבר יצאנו לדרך. הדרך, שלא הייתה ברורה כל כך, הובילה אותנו דרך הכפר הפסטורלי והמבודד “דרמקוט” ומשם לשביל הררי ומיוער לפנימייה.
ההליכה בשביל אינה משרה ביטחון שכן אין שום סימון או שילוט ורק לפני הירידה לכפר אנחנו מגלים דגלי תפילה טיבטים שמרגיעים אותנו שלא הלכנו לאיבוד.
ככל שאנחנו מתקרבים אנחנו שומעים רעש של ילדים משחקים בבית ספר, רעש אוניברסלי כנראה. שהגענו לשם בדיוק הגענו בזמן הפסקת הצהריים. כך שהיה עלינו לחכות לסוף ההפסקה שעובדי המזכירות יחזרו ויוכלו לקחת אותנו לסיור במקום. הבחנו בכמה ילדים משחקים פינג פונג אז הצטרפתי לכמה משחקים.
כמו ההודים הם למדו לאהוב קריקט
חייבים גם כמובן כמה פרות בשביל להשלים את החוויה
נגמרה ההפסקה ועשינו את דרכינו למזכירות, בדרך פגשנו כמה ילדים שמשחקים גולות וליד המזכירות גילינו שיש איזשהו כנס.
במזכירות צירפו אלינו מדריכה שעשתה לנו סיור בכיתות, בחדרי המגורים ובחצר וסיפרה לנו על הכפר ועל הילדים. אין ספק שזה מקום שנוגע ללב.
אחרי הסיור המעניין חזרנו חזרה לדרמקוט לארוחת צהריים טעימה.
אתר האינטרנט של הפנימייה – http://www.tcv.org.in/
כפר הילדים הטיבטים
loading map - please wait...
loading map - please wait...
כפר הילדים הטיבטי – TCV
הינו פנימייה לילדים טיבטים יתומים שהוברחו מטיבט וגם כאלו שנולדו בהודו. ישנם סניפים מלדאק בצפון הודו ועד בילקופ בדרום עם יותר מ- 16,726 ילדים. הילדים לומדים טיבטית כשפה ראשונה ואנגלית כשנייה. הם לומדים בודהיזם, גננות ומקצועות מעשיים, ואחרי התיכון לומדים באוניברסיטאות ומכללות. רבים מהילדים חוזרים חזרה אחרי הלימודים לעבוד ולעזור בסניפים הרבים של הפנימייה
בבוקר פגשתי את עינת והדר, זוג ישראליות שגם תכננו לצאת לפנימייה הטיבטית וב12:00 כבר יצאנו לדרך. הדרך, שלא הייתה ברורה כל כך, הובילה אותנו דרך הכפר הפסטורלי והמבודד “דרמקוט” ומשם לשביל הררי ומיוער לפנימייה.
ההליכה בשביל אינה משרה ביטחון שכן אין שום סימון או שילוט ורק לפני הירידה לכפר אנחנו מגלים דגלי תפילה טיבטים שמרגיעים אותנו שלא הלכנו לאיבוד.
ככל שאנחנו מתקרבים אנחנו שומעים רעש של ילדים משחקים בבית ספר, רעש אוניברסלי כנראה. שהגענו לשם בדיוק הגענו בזמן הפסקת הצהריים. כך שהיה עלינו לחכות לסוף ההפסקה שעובדי המזכירות יחזרו ויוכלו לקחת אותנו לסיור במקום. הבחנו בכמה ילדים משחקים פינג פונג אז הצטרפתי לכמה משחקים.
כמו ההודים הם למדו לאהוב קריקט
חייבים גם כמובן כמה פרות בשביל להשלים את החוויה
נגמרה ההפסקה ועשינו את דרכינו למזכירות, בדרך פגשנו כמה ילדים שמשחקים גולות וליד המזכירות גילינו שיש איזשהו כנס.
במזכירות צירפו אלינו מדריכה שעשתה לנו סיור בכיתות, בחדרי המגורים ובחצר וסיפרה לנו על הכפר ועל הילדים. אין ספק שזה מקום שנוגע ללב.
אחרי הסיור המעניין חזרנו חזרה לדרמקוט לארוחת צהריים טעימה.
