יום 5 –ג’אם סשן עם בונה תופים, המבצר האדום וקבלת שבת.

DSC_0013

אני מת לעוף מפה כבר אבל אני לא יכול. עוד לא הייתי במבצר האדום , אחד המקומות העיקריים שמבקרים בהם בדלהי. אז החלטתי לדחות את הנסיעה לאגרה בעוד יום ולראות את המבצר. אירועי היום העידו שזו הייתה החלטה טובה.
בדרך חזרה מארוחת הבוקר קלטתי בזווית העין אדם שיושב על הרצפה ומעבד עור. חתיכת עור עגולה מונחת על במבוק החצוי לאורכו ובעזרת הצד הכהה של הסכין הוא מגרד את העור. הוא ישב בחנות קטנה, שעל המדפים נחו תופים הודים חדשים וכאלו שבתהליכי שיפוץ. נכנסתי פנימה. על ספסל בתוך החנות ישב בחור צעיר, לידו הרמוניום (גירסה הודית לאקורדיון) ועל כיסא ישב אדם זקן. ריח קטורת מילא את האוויר. ביקשתי לצפות בו עובד והוא הזמין אותי לשבת על הספסל. הרגשתי כל כך בר מזל, להגיע בדיוק שהוא התחיל להכין את הטבלה-תוף הודי. כמובן שהיו לי כל מיני שאלות על אופן ההכנה והבחור הצעיר שישב לידי היה המתורגמן. תחילה הוא מילא גיגית עם מים והניח חתיכות ורצועות עור גזורות בתוכה, כך הוא ריכך את העור והביא אותו למצב שניתן לעבד אותו. לאחר מכן הניח אותו על חתיכת הבמבוק וגירד את העור עם סכין. פעולה זו מביאה את העור לעובי אחיד. כעת הוא מניח את העור על גוף התוף העשוי עץ ומותח אותו בעזרת רצועות העור.


ממש לידי ישב ההרמוניום ושאלתי עם אפשר לנגן. הוא הראה לי קצת נגינה שלו ואז סיבב את ההרמוניום אלי. ניגנתי קצת מוזיקה מערבית כמובן. “אתה מוזיקאי?” הוא שאל אותי. “אני מנגן על פסנתר” השבתי. הוא צעק משו בהינדי לילד שעמד בחוץ ותוך דקה הוא הניח אורגנית גדולה מולי. “נגן משהו” הוא אמר. מעניין אם הם שמעו פעם בלוז, אני חושב לעצמי ומאלתר קצת על הקלידים. אחרי זה ניסיתי עוד כמה ז’אנרים אבל כנראה שלא הייתי מי יודע מה שגריר טוב למוזיקה מערבית והחלטנו להישאר בז’אנר המקומי. הבחור שישב לידי היה זמר בהרכב והראה לי את הסולם ההודי. כך התגלגלנו לנגינה משותפת, אני על הקלידים ,הבחור שר וניגן על ההרמוניום ובונה התופים הצטרף גם בשירה. היה ממש כיף. כנראה שמוזיקה היא אכן השפה הבינלאומית.


השעה כבר 14:00 ואני צריך עוד לראות את המבצר. התוף כמעט מוכן אבל אני חייב ללכת.. לקחתי ריקשה למבצר וסופסוף הוא היה פתוח. המבצר היה גדול ועושר רב הושקע בו. משכן הקיסר בנוי אבן שיש לבן מגולף ותעלות מים מוסיפות לפאר. רחבה גדולה ניצבת ממול משכן הקיסר ובה התרחשו קרבות שעשועים בין נמרים לפילים. ניתן ממש לדמיין את חצר השעשועים מוקפת קהל ואריסים ומשרתים מהלכים בין אנשי המעמד.

*נעלמו כמה תמונות.. אשלים בהמשך..
בדרך חזרה נזכרתי שיום שישי היום והלכתי לנסות קבלת שבת בבית חב”ד. הגעתי בשבע, בית חב”ד היה חצוי לעזרת נשים ועזרת גברים ולאחר התפילות עשינו שולחן משותף ואכלנו יחד. 80 אחוז בריטים, 15 אחוז צרפתים והשאר ישראלים. היה נחמד מאוד ולצערי לא הצלחתי למצוא אופנוען להצטרף אליו. “מחר סופסוף אני עוזב את דלהי ומתחיל במסע הרכיבה!” חשבתי לעצמי לפני השינה. מרוב התרגשות בקושי נרדמתי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *