יום 6 – העזיבה מדלהי לאגרה, לפחות ככה קיוויתי..

IMG_20120818_120711

קמתי ב5:20 בבוקר כדי להתחמק מהתנועה של דלהי, עדיין קצת חשוך ואני מארגן את כל הציוד על האופנוע. התיק הגדול מונח לרוחב על הכסא מאחורה והתיק הקטן בסבל האחורי. אני מתניע את האופנוע ומרגיש בפעם הראשונה עד כמה כבד האופנוע עם הציוד. אני שם את הקסדה על הראש, מסתכל על המלון המסריח בפעם האחרונה, מכוון את גוגל מפות בטלפון שלי לאגרה ורוכב בהתרגשות רבה לכביש הראשי.

אפילו בתנועה הדלה של הבוקר אני מתקשה להסתגל לכבישים. פרות וקופים כמו קונוסים גורמים לי להתאמן על סלאלום, ובורות מזדמנות בכביש, מחדדות את הערנות שלי. גם עם GPS  הצלחתי להתברבר והסתובב קצת במעגלים. בתוך דלהי אני שואל אנשים היכן היציאה לכביש NH2 שמגיע לאגרה, וכל אחד מצביעה לכיוון אחר. וכמובן שהאנגלית שלהם מסתכמת ב YES.

באחד הרמזורים האדומים אני בוחן את האופנוע לראות שהכל בסדר, והכל לא היה בסדר! אני רואה שמן שחור על כל המנוע וממשיך לנזול ולטפטף. אני עוצר מייד בצד ומתחיל לבכות. סתם לא באמת.. :) . אני משחרר כמה קללות על המוכר מהמוסך ופותח מכסה בצד האופנוע כדי לראות מאיפה הנזילה. צינור שחור מגומי נסדק ונקרע ושמן מטפטף ממנו. “מה אני עושה עכשיו?!” אני חושב לעצמי. אחרי כמה רגעים אני מתעשת על עצמי ומנסה לסדר זמנית את הנזילה. חתכתי קטע קטן מהצינורית והצלחתי לדחוף את הקצה חזרה למקום, אבל עדיין הוא סדוק וזקוק להחלפה מידית. “אני יכול לנסוע ככה חזרה למוסך? “, “כמה רחוק אני בכלל משם?”. אם אני אסע בלי שמן אני אהרוס את המנוע ואז הלך האופנוע.. אני בודק את המדיד השמן ורואה שנשאר עוד שמן אז אני מחליט לנסות להגיע למוסך ומדי פעם להציץ לראות כמה שמן אני מאבד. כל כמה צמתים אני בודק במפה בטלפון איפה אני ומנווט את דרכי חזרה לקרול באג- שוק האופנועים. באחד העצירות אופנוען מקומי עוצר ליידי ושואל אם אני צריך עזרה. שאמרתי לו שיש לי בעיה באופנוע ואני צריך לקרול באג, הוא אמר לי  לנסוע אחריו, וכך הוא הציל אותי. היה לי מזל גדול שהבחור הזה עזר לי כי הוא המליץ לי על מכונאי מעולה שעבד ברויאל אנפילד והוא בעל ניסיון רב. הוא הביא אותי מול מוסך סגור ללא שלט ואמר לי שעוד מוקדם ולחכות ל 10 בערך שהוא יפתח. השעה הייתה 7. עשרה מטרים ממני היה מלון וידעתי שבכל מקרה אני צריך להישאר עוד לילה בדלהי אז היה ממש נוח לישון פה קרוב למוסך. נכנסתי פנימה וביקשתי חדר ליחיד הכי זול היה ב2500 רופי, הרבה מעל התקציב. הוא ירד ל2000 והצירוף של הייאוש מהאופנוע והעייפות מחוסר השינה בלילה גרמו לי לקחת את החדר.  וואו, כמה כיף היה לישון בחדר נורמאלי!  מצעים נקיים, אינטרנט אלחוטי, אוויר נקי, מים חמים במקלחת ומזגן!! העלתי תמונות מהלפטופ לבלוג ודיברתי בסקייפ.

ב11:30 המוסכניק פתח, שאלתי אותו אם הוא יכול לתקן לי את האופנוע והוא בכלל היה מופתע שבאתי אליו. “איך הגעת אלי?” הוא מתפלא. “מישהו בדרך המליץ לי עליך” עניתי. הראתי לו את הנזילה והוא אמר שהוא יכול לתקן אותה. החלטתי לעשות את מה שתכננתי מראש לעשות וביקשתי ממנו לעשות טיפול מקיף. החלפת כבל קלאץ’ , ברקס וגז, בדיקת רפידות ברקסים והחלפה אם צריך, בדיקת קלאץ’, החלפת ראש פלאג וכיוון קרבורטור. הוא והשותף שלו עבדו יחד על האופנוע וראו בבירור את המקצועיות והאכפתיות שלהם ביחס למוסך שבו קניתי את האופנוע. התבוננתי ולמדתי מה הם עושים וניסיתי להשחיל כמה שאלות תוך כדי. בסוף שילמתי רק 1200 רופי והאופנוע היה כמו חדש. חזרה למלון המפנק לארוחת ערב והכנה נפשית לקראת מחר בבוקר.

One comment

  • אהבתי!
    בהצלחה שיהיה, נשמע טיול מגניב בטירוף
    אני הייתי גם קופץ למלדיביים לגלוש גם שם…
    תהנה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *