Category Archives: נפאל

Everest Base Camp (EBC) Trek – part 1

Trekking in Nepal – Part 1

Nepal is home for a large mountain range known as the “Himalaya”. Every year hundreds of thousands of tourists decide to spend their holidays in this lovely country, and there is a good reason for that. Delicious food and rich culture are the perfect companions to the majestic landscape that the country provides. The mountain range holds a number of breathtaking treks, which are in pristine rural places where the air is virgin and time stands still.

Everest Base Camp (EBC) Trek

Among all treks Nepal has to offer, the EBC trek is the most famous. The trek provides a rare opportunity to walk in the footprints of early explorers and to reach the foot of Mount Everest without any mountaineering skills.

Sir Edmund Hillary and Tenzing Norgay

Edmund Hillary and Tenzing Norgay became the first climbers reach the peak of Mount Everest (May 29, 1953)

Trekking the EBC

After a few treks in Europe and the Middle East I was more than excited to experience the mighty Himalaya and to take my trekking skills to the next notch. Although no common, I decided to sleep out in my tent as long as possible and cook my own food for a few days. Just trying to follow my trekking philosophy as long as possible.

EBC information

The trek usually takes 11 days and commonly starts with a flight from Katmandu to Lukla (30 min).

If you desire to hire a porter who carries your backpack and a guide to show you the way, you can book them from a tourist agency in Katmandu or find them in Lukla. When I was doing the Trek, I was caring my own backpack and because I was in the high session, I just follow the mass off people who were walking up the trail.

Every village has a few guest houses, which you can buy cook food and get a bed for the night. Some places are booked in advance so you might need to go to the next village to find accommodation.

Day 1 – Lukla to Pakdin – about 2-3 hours

Day 2 – Pakdin to Namche Bazar – 5-6 hours

Day 3 – Namche Bazar – Acclimatization day to the altitude

Day 4 – Namche Bazar to tengboche – 5-7 hours

Day 5 – Tengboche to Dingboche – 6 hours

Day 6 – Dingboche – Acclimatization day to the altitude

My gear was:

Ospery 70+10L backpack

walking sticks

DIY first aid kit

Sleeping:

Alps Mountaineering Zephyr

The North Face, blue kazoo sleeping bag

Foam mattres

Dragonfly fuel stove

Photography:

Nikon d90 body

Nikon 17-55mm 2.8f lens

Tamron 90mm 2.8f lens

Tripod: Slik Compact 2

With food and water, my backpack weighted 30 kg.

The flight to Lukla in the tiny plane was a weird experience, it felt more like a small flying bus than a proper plane. From the airplane’s window, I got my first glimpse of the snowy Himalayan mountains, a long range of snowy tips and rough rocks which will be my home for the next 11 days. Underneath the flight’s route, I could see small villages living close to a river. These remote villages spark my imagination and curiosity and I couldn’t wait to arrive in such unique places.

Departed at 10:30 a.m., and arrived 30 minutes later. On arrival, I could immediately feel the different atmosphere. Lukla is the entrance and exit point of the EBC. Yaks were loaded with goods for transport to remote villages and trekking shops provided last chance of buying any forgotten equipment. I didn’t want to waste any time so I bought half a liter of kerosene for cooking and immediately started walking on the path to the next village.

My body which was not used to physical stress at that time, felt comfortable on the flat ground and on downhill but uphill was torture. The high attitude and lack of exercise prior to the trek made me terribly slow.

It was getting dark and I was not close enough to my next destination – Namche Bazar, so I pitched my tent in the garden of some old guy’s house for 100Rp. It was so strange. When I wanted to fill my bottles with water, he sent me to the neighbors and when I asked where is the toilet he pointed to a locked shed and said he broke the key in the lock. I thought it was weird and couldn’t understand, so I asked, “so where do you go to the toilet? Don’t you have one in your house?” His answer shocked me, as I understood how naive I was. “Only rich people have toilets in their houses, I’m poor”. As uncomfortable the situation was I still didn’t understand where should I go to the toilet. He then took me to the edge of the trail where there was a vertical cliff of about 3 or 4 meters high on a riverbank, looking down at the river he said that this is where he goes. “Down there?” I asked. It was hard to believe that an old man like him would climb down this crumbly cliff every time he needs to go to the toilet. “This is nothing!” he said, “I climbed Mount Everest”. He probably did. I nodded my head and went back to the tent to cook dinner and reflect on my thoughts.

The next day I walked to Namche Bazar, at 3,440 m, this is the most expensive place in Nepal due it its remoteness, and it’s the first place on the trek that you get to see Everest’s summit. Because in these high altitudes there is a risk of getting altitude sickness it is recommended to have a rest day in Namche Bazar for letting your body adjust to the low levels of oxygen in the air.

I remember how I had to stop and have a short brake every few minutes due to the sharp pain in my legs, the backpack was getting heavier with every step and the trail got steeper.

On arrival I continue climbing the horrible steps through the village to camp at the highest spot, this saves me of doing it in the morning of the day I continue walking. I camped in the yard of a guesthouse just at the end of the village. I saw some other tens and I was surprised that other backpackers are sleeping here like me, but quickly I realized that the tents belong to the porters who where caring supplies to the villages and to the base camp. I pitched my tent in a corner of a stone wall for protection from the wind while the porters gathered together and did what was seem like a stocktaking. I approached them and try to negotiate the price of some eggs, the price was ridicules and he wouldn’t go down, only then I realized that it’s so expensive because everything needs to be carried up here. Usually on the back of skinny, little Nepalese porters.

At the beginning they looked at me in a weird way and couldn’t understand why I am not sleeping in the guesthouse like all the other trekkers, but after a while they got used to me.


יום 54 קטמנדו חלק ב

קטמנדו


 

קטמנדו

קטמנדו והגבעות המערביים מגג הגסטהאוס

 

חדשות טובות! מזג האוויר השתפר והתחדשו הטיסות ללוקלה (נקודת ההתחלה של הטרק לאוורסט בייס קאמפ).  קניתי כרטיס טיסה והחלטתי לנצל את היום האחרון בביקור במקדש הקופים(Swayambhunath). המקדש נמצא על הגבעות המערביות לקטמנדו והינו אחד האתרים הקדושים ביותר לבודהיזם, גילו מעל 1500 שנה! שמו מגיע מהמוני הקופים החיים בגבעה ונחשבים קדושים. במשך השנים הקופים גילו יותר ויותר תעוזה וכיום צריך להיזהר שהקופים לא יגנבו לכם משהו מהיד או מהתיק.


אפשר ללכת למקדש מטאמל, ההליכה לוקחת בסביבות 30 דקות ועוברת באזורים מעניינים של העיר. כשמגיעים למקדש צריך לטפס המון מדרגות לראש הגבעה, העלייה מעייפת אבל שווה את המאמץ. מתיירים גובים כ-200 רופי כניסה.

icon-car.pngKML-LogoFullscreen-LogoGeoJSON-LogoGeoRSS-Logo
קטמנדו מקדש הקופים

loading map - please wait...

קטמנדו מקדש הקופים 27.715125, 85.290166

 

 

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

גלגלי תפילה

גלגלי תפילה

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

הנוף מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מקדש הקופים בקטמנדו

מדרגות למקדש הקופים בקטמנדו

מדרגות למקדש הקופים בקטמנדו

מדרגות למקדש הקופים בקטמנדו

מדרגות למקדש הקופים בקטמנדו

חזרתי לגסט האוס והכנתי את הציוד שלי לנסיעה מחר. את הדברים שאני רוצה שמתי בתיק הגדול ודברים מיותרים בתיק הקטן. את התיק הקטן אני אשאיר פה בגסטהאוס ואאסוף אותו שאסיים(זה דבר מקובל לעשות). התיק יצא לי כבד ואימתני כ28 קילו ללא מים. אני מתרגש. מחר הטרק מתחיל.


יום 53-50 קטמנדו חלק א

  אני כבר 50 יום בהודו ואני מאוהב, הודו היא כמו כובע של קוסם וכל יום הקוסם שולף מהכובע משהוא חדש ומסעיר. טעמתי רק מקצה המזלג של הודו ואני עוד אחזור, אבל עכשיו אני מעדיף לדבוק בתוכנית שלי ולטוס לנפאל. בשדה התעופה באמריצר קונסים אותי ב-2500 רופי על עודף משקל של 5 קילוגרם. תמיד התיק שלי מלא עד אפס מקום. מנהג מגונה שאני חייב להפסיק אותו.

קטמנדו – היא עיר הבירה של נפאל וחיים בה כמיליון איש. רק בשנות ה 70 נפתחה המדינה לטיסות בינלאומיות. כיום הפכה התיירות לענף כלכלי חשוב ביותר בכלכלת העיר. מטיילים רבים פוקדים את העיר בכל שנה ובעיקר כאלו היוצאים לטרקים ברחבי המדינה. רופי נפאלי – המטבע המקומי, זול יותר משכנו רופי ההודי והמחיה במדינה זולה מאוד. המאכל המקומי והנפוץ ביותר הינו ה”דאל באט”, אורז פשוט עם עדשים בצד ומעט ירקות מבושלים. בדרך כלל זו מנה של אכול כפי יכולתך והמקומיים אוכלים אותו בידיים חשופות.

icon-car.pngKML-LogoFullscreen-LogoGeoJSON-LogoGeoRSS-Logo
קטמנדו

loading map - please wait...

קטמנדו 27.715156, 85.310219

בשדה התעופה בקטמנדו חברתי לדיויד, תרמילאי צרפתי עם רסטות וקעקועים וחלקנו יחד מונית (200 רופי כל אחד) ל”טאמל”- רובע שבו מרוכזים המלונות, המסעדות, החנויות והגסטהאוסים. בדרך גילינו ששנינו קיבלנו המלצה לאותו גסט האוס – קטמנדו גרדן האוס. בדרך הבטתי מהחלון לרחובות, הרגשתי שהגעתי לעוד עיר בהודו ולא למדינה אחרת. אומרים שנפאל היא החצר האחורית של הודו וזה באמת מרגיש כך. הגענו לגסט האוס שנמצא במקום מעולה, לא בתוך ההמולה של הטמאל אבל מספיק קרוב ללכת ממנו ברגל לכל מקום. ולמזלינו גם היה חדר פנוי. לקחנו חדר יחד ויצאנו לסיבוב בעיר.

דיויד רתך במקצועו אבל בזמנו הפנוי פוקד את מכון הקעקועים הקרוב לביתו ולומד להיות מקעקע. דיוד רצה גם פה בנפאל לראות את המכונים המקומיים ובסוף הטיול לעשות קעקוע עם כיתוב נפאלי. הסתובבנו ברחובות ואני רואה בעינו של דיוד את השוק של נפאל, אני הגעתי אחרי 50 ימים בהודו והוא רק היום הגיע מצרפת. מה שלי נראה נורמאלי בעינו מזעזע. הרחובות צפופים, מלוכלכים ומלאי תיירים. האוויר מזוהם והרוכלים מציקים. נכנסנו לכמה מקעקעים ומסתבר שזה די נפוץ לעשות קעקועים במזרח. המחירים זולים אך רמת האומן וההיגיינה טובה. אני בינתיים תקוע בלי נעלי טיולים ומחפש נואשות נעלים נורמליות. רוב ציוד הטיולים שנמכר פה הוא ברמה מאוד נמוכה וספציפית נעליים אין במידה שלי בשום מקום! לפני שחזרנו לגסט האוס עצרתי בחנות שמוכרת כרטיסי סים וקניתי מספר מקומי עם חבילת גלישה.

קטמנדו

קטמנדו

קטמנדו

קטמנדו

בית חבד בקטמנדו

יום 51 – היעד הבא שלי הוא הטרק לאוורסט בייס קאמפ (everest base camp) אבל לפני שאני מתחיל אותו יש כמה סידורים שצריך לעשות לפני, קודם כל צריך לנסוע למרכז התיירות ולקנות אשרת כניסה וכרטיס הזדהות של תרמילאים. השלב הבא יהיה לקנות כרטיס טיסה ללוקלה ( lukla) כפר קטן בהרים שממנו מתחילים את הטרק. נסעתי בריקשה אופנים לקנות את האשרות והם עלו לי 5000 רופי. שחזרתי לטמאל המשכתי לחפש נעלים, מצאתי באינטרנט המלצה לחנות מסוימות והלכתי אליה, להפתעתי היו בה נעליים באיכות טובה אך במידה אחת גדולה ממני וללא מדרסים. בסופו של דבר קניתי אותם במחיר מגוחך של 2500 רופי כאשר חנויות אחרות הציעו לי נעלים ברמה נמוכה יותר ב 6000 רופי. קניתי גם שקים אטומים למים כל אחד 300 רופי. החזרתי את הציוד לחדר בגסט האוס ויצאתי שוב לחפש כרטיס טיסה. המחירים נעו בין 125$ ל 142$ לכל כיוון ואז ראיתי שלט בעברית “סוויסה”, הלכתי לשאול גם שם בציפייה שהמחיר יהיה יקר אבל להפתעתי הם הציעו כרטיס ב 120$ ואפילו היו כנים איתי שכבר 4 ימים לא יצאה טיסה ללוקלה עקב מזג אוויר גרוע. כל שאר המקומות אפילו לא הזכירו את העובדה הזאת הם רק רצו את הכסף שלי. בסויסה אמרו לי לחזור מחר ולראות אם השתנה המצב.

קטמנדו

קטמנדו

קטמנדו

יום 52 – הלכתי לסופר (המקום הראשון שפגשתי סופר במזרח, כמובן שהיו בו רק תיירים) וקניתי אוכל לטרק, תיכננתי לבשל לעצמי על בנזינייה בימים הראשונים. לאחר מכן הלכתי לרחוב שבו נמצאות חנויות הציוד המקוריות, לבדוק האם המחירים זולים יותר מבארץ (אותו דבר) ולחפש מדרסים לנעלים שלי (לא היה במידה שלי אז קניתי שניים קטנים ודחפתי לנעליים). בדקתי שוב בסויסה לגבי הטיסה ללוקלה ועדיין מזג האוויר לא אפשר טיסות. בערב יצאנו אני ודיוד לאכול ב”אוורסט סטייק האוס” סטייק טעים ואחרי זה לשמוע מוזיקה ב”ניו אורלינס”.

DSC_0102

DSC_0103

קטמנדו

אוורסט סטייק האוס

קטמנדו

קטמנדו

קטמנדו

יום 53 – דיוד עזב מוקדם בבוקר לפוקרה ואני עברתי לחדר קטן על הגג עבור 250 רופי. בזמן שאני מארגן את התיק שלי הגיע רג’ו המלצר של הגסט האוס, הוא בא לשבת איתי ועם השכן שלי ג’ון על הגג. רג’ו בן 30 והוא גר בגסט האוס, הוא מלצר ונהג. אך לא תמיד עבד בגסט האוס. רג’ו נולד למשפחה ענייה, הם גרו בכפר קטן השוכן רחוק מהעיר הגדולה. למשפחה יש משק קטן המכיל כמה תרנגולות וחזירים וחלקת אדמה שבה הם מגדלים לעצמם ירקות וקטניות. רוב האוכל הם מגדלים לעצמם וממעט האוכל שנשאר הם מוכרים בשוק. אין חשמל ואת המים שואבים מהבאר. באביב ובקיץ המשפחה נרתמת לעבד את השדה ומגדלת בו כמה שיותר אוכל ובמגוון הגדול ביותר שהאדמה נותנת. בסתיו ובחורף מזג האוויר קר מידי ושום דבר לא גדל, בתקופה הזאת הם נחים בבית ושורדים ממשק החי ומהאוכל שאגרו בחודשי הקיץ. כנהוג באזורים האלה כאשר הגיע רג’ו לגיל 18 חיתנו אותו עם בחורה שההורים בחרו עבורו. נולדו להם ילדים והמשפחה גדלה, אך חלקת האדמה הקטנה ומשק החי הצנוע כבר לא הספיק להם לייצר כמות אוכל שמספיקה לכולם. רג’ו נאלץ לעבור לעיר ולמצוא עבודה בזמן שהמשפחה שלו נשארה בכפר. רג’ו עובד בכל שעות היממה וישן בגסט האוס, רק לעיתים רחוקות מגיע לביקור בכפר. כבר שנתיים עברו מאז הגיע לקטמנדו. “מתי תחזור חזרה למשפחה שלך?” אני שואל. “שיהיה לי מספיק כסף” הוא ענה, “כמה זה מספיק? מה תעשה עם הכסף ברגע שתחזור לכפר?” ניסיתי להבין. “ברגע שיהיה לי מספיק כסף לבנות חממה ולהגדיל את המשק החי אחזור, ככה נוכל לגדל אוכל גם בחורף”.  הסיפור של רג’ו ליווה אותי לאורך כל הטיול. בהודו ונפאל יש המון כפרים נידחים, כמו הכפר שרג’ו בא ממנו. אם הזמן הבנתי שהסיפור של רג’ו הוא לא יוצא דופן. אכלוסיה גדולה מאוד חיה כמו לפני אלף שנה.

קטמנדו בלילה